 | |
| לידה | בית הערבה |
|---|---|
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים צבאיים | |
| |
| מלחמות וקרבות | |
 מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
 עיטור המופת | |
משה מלר הוא קצין צה"ל במיל' בדרגת אלוף-משנה. פיקד על גדוד 61 בחטיבת אגרוף הברזל במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור המופת.
מלר נולד בקיבוץ בית הערבה. במלחמת העצמאות היה בן 4 כשפונה מהמקום עם שאר חברי הקיבוץ. משפחתו עברה לקיבוץ כברי בו גדל.
שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם גיוסו לצה"ל ב-1962 התגייס לנח"ל, עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. בתום הקורס שב לנח"ל והיה למפקד מחלקה. לאחר מכן החליט לעבור הסבה לשריון[1] ובסופה שירת כסגן מפקד פלוגה בגדוד 82 של חטיבה 7. לאחר שחרורו למד הנדסה בטכניון ובתחום לימודיו עבד שם כחוקר. במלחמת ששת הימים גויס למילואים ופיקד על פלוגת טנקי צנטוריון 5 בגדוד 125 של חטיבת אגרוף הברזל. הוא לחם בחזית המצרית והשתתף בקרבות בגזרת ג'בל ליבני. במהלך המלחמה נפצע מספר פעמים.
במלחמת יום הכיפורים פיקד על גדוד 61, גדוד טנקי צנטוריון בחטיבת אגרוף הברזל. תחת פיקודו לחם הגדוד בקרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן. ב-19 באוקטובר סבל מהתייבשות ובמקומו מונה למפקד הגדוד הקמב"ץ אורי גולדפרב, הגדוד סייע לכוחות הצנחנים בכיבוש אום בוטנה. במהלך הקרב נטל מלר חזרה את הפיקוד על הכוח שסייע בחילוץ יחידת חרמ"ש והיה תחת מתקפת נגד של הסורים. מלר סייע בחילוץ הכוחות עד שהטנק שלו נפגע, גולדפרב נהרג והוא נפצע[2]. לאחר שהשתחרר מבית החולים חזר לפקד על הגדוד שעבר לחזית המצרית. על פועלם במלחמה עוטרו מלר בעיטור המופת וגולדפרב בעיטור העוז.
לאחר המלחמה היה מלר ממובילי תנועת המחאה וממייסדי תנועת "תמורה - ארץ ישראל שלנו". הוא חזר לשירות הקבע ופיקד על חטיבת הראל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עיטור המופת שהוענק למשה מלר, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דוד (דודו) הלוי, כנגד כל הסיכויים, הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2019, עמוד 209.
- ^ דוד (דודו) הלוי, כנגד כל הסיכויים, הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2019, עמודים 257-256.